איטום מרתפים ומקלטים

כשמדברים על איטום של מרתפים ומקלטים ישנם מספר מאפיינים ייחודיים שעלינו לתת עליהם את הדעת. לרוב, מרתפים ומקלטים יהיו בנויים באופן שלפחות חלק מקירותיהם יהיו תת-קרקעיים. עובדה זו מייצרת בעיית גישה עתידית לטיפול בצד החיצוני של קירות המבנה התת-קרקעי. בעת התכנון והבנייה, ניתן לבצע איטום מצדם החיצוני של הקירות (המכונה בשפה המקצועית 'איטום חיובי') או לבצע איטום מצדם הפנימי של הקירות (המכונה בפי אנשי המקצוע 'איטום שלילי'). את מערכת האיטום שבוצעה יש להשלים עם מערכת ניקוז שתרחיק את המים מהמבנה.

אם איננו נמצאים בשלב ההקמה וקירות המבנה כבר מכוסים באדמה המונעת את הגישה לצד החיצוני של הקירות, אז הבחירה לרוב תהיה בהתקנת מערכת איטום פנימית בשילוב מערכת ניקוז מעולה עם או בלי (בהתאם למאפיינים הטופוגרפיים הספציפיים של המבנה המיועד הנידון) התקנת משאבות חשמליות. ההקפדה על איכות התכנון והביצוע במקרה כזה חייבת להיות ברמה הגבוהה ביותר, שכן לכשל תכנוני או ביצועי יכולות להיות השלכות משמעותיות, לרבות הצפה של רצפת המרתף/מקלט.

בנוסף לבעיית הנגישות שמבנים תת-קרקעיים מתאפיינים בה, הם מציבים אתגר נוסף בפני מערכת האיטום – לחץ הידרו-סטטי: האדמה שמחוץ למבנה מכילה כמויות גבוהות של מים (בעיקר בחורף), ומים אלו נלחצים כנגד קירות המבנה ו"מחפשים" דרך או מעבר לזרום אליו (ולכן התקנת מערכת ניקוז אפקטיבית היא כה חשובה). ניתן לדמות זאת לגג שהותקנה בו מערכת איטום, אך הוא תמיד נמצא ב"בדיקת הצפה" – ושכבת המים שנמצאת מעליו "מחפשת" את חור הסיכה שדרכו ניתן יהיה לחדור.

בשל סיבות אלו ישנה חשיבות גבוהה לשירותיו של מומחה המכיר את מגוון הנסיבות וההשלכות של כל בחירה במערכת האיטום והניקוז המתאימה.